קמחא דפסחא

6.4.2001
מאת ח"כ יוסי פריצקי

מנהג היה בקהילות ישראל בגולה, לתת לעניים "קמחא דפסחא" או, בשמו האחר "מעות חיטים" למי שאין ידו משגת לעשות סדר פסח כראוי. חלק מן הקהילות נותנות היו מצרכים לפסח כגון: יין, מצות, חרוסת, דגים ושאר דברי מאכל לשולחן ליל הסדר. חלק נהגו לתת מעות ממש, קרי: כסף על מנת לאפשר לאביון לקנות בעצמו את שנחוץ לו. מכל מקום עניין זה של קמחא דפסחא היה חלק חשוב וראוי ממערכת הצדקה והחסד שהקהילות היהודיות הנהיגו אצלן.

צדקה - מנהג יפה וראוי הוא. צדקה הניתנת בסתר, מבלי לבייש את המקבל - ראויה עוד יותר. אבל יש לומר ומייד: צדקה היא עניין ליחיד ולקהילה, למה שקרוי היום בלשוננו "החברה האזרחית". צדקה אינה עניין למדינה ולממלכה לעסוק בו ועל אחת כמה וכמה - אינה עניין לקידום גופים מפלגתיים בכספי משלם המיסים. מדינת ישראל, בדרכה במדרון ממדינת הרווחה הדמוקרטית אל מדינת ההלכה, הורידה אל ביבי הפוליטיקה גם את העניין היהודי הזה.

מדינת רווחה דמוקרטית צריכה להעניק לתושביה ואזרחיה ביטחון כלכלי מסוים. היא אמורה לאפשר לכל אחד ואחת מאזרחיה להגשים את הפוטנציאל הגלום בם תוך שימוש במכשירים חברתיים כוללים ובראשם - החינוך וההשכלה. המדינה גם חייבת לסייע לנזקקים, לאלה שרוצים לעבוד או ללמוד אבל שאינם יכולים, בין שמחמת מום או נכות, העדר השכלה מתאימה, מצב משפחתי קשה וכיו"ב. לטעמי, המדינה אינה חייבת לסייע לאלה היכולים להשתכר למחייתם אבל מעדיפים, מסיבות שונות ומשונות, לבחור בחיי בטלה. בשום מקרה מדינה אינה מעניקה צדקה או נדבה - היא מקימה מנגנוני רווחה. זהו אחד ההבדלים בין קהילה הנעדרת סממנים ממלכתיים ובין מדינה. מדינה מסייעת לחלש, לנזקק, לנכה, לעני על ידי קביעת קריטריונים ממלכתיים, שוויוניים ואחידים. מנגד, היחיד או הקהילה רשאים לתת מכספם למי שליבם חפץ, ללא קריטריונים, ללא אמת מידה ובלא כל פיקוח שהוא.

כדאי לדעת: כמעט שלושה מיליון ש"ח שילמה מדינת ישראל בשנת 2000 עבור "קמחא דפסחא". את הסכום הזה שילמה המדינה באמצעות כשלושים עמותות חרדיות דתיות, מכספי משלם המיסים הישראלי. עיוות על עיוות יש כאן. דבר עקום שתוצאתו עקומה עוד יותר. ראשית, כפי שאמרנו, המדינה לא צריכה להעניק צדקה. אם מבקשת המדינה לסייע לנזקקים - היא יכולה וצריכה לעשות כן באמצעות הגופים הממלכתיים ועובדיהם. אם אין ידו של אדם משגת לעשות לעצמו סדר פסח כראוי, או שרעב הוא, או שמלבושו בלוי וקרוע ואין ידו משגת לקנות לעצמו או לילדיו בגד - ילך אל עובד הרווחה או העובד הקהילתי, ואלה אמורים לסייע לו תוך שהם מבוקרים ומפוקחים. אלא מאי, מכיוון שבכל זאת מחלקת המדינה צדקה - הלכה המדינה וקבעה קריטריונים לזכאות לקבלת צדקה זו. בדין קבעה המדינה מבחני חלוקת קמחא דפסחא, כי המדינה אינה יכולה לחלק כספים אלא על פי חוק יסודות התקציב, לפי מבחנים שווים ואחידים. אלא שבעשותה כן נפגע העיקרון הבסיסי של הצדקה - שאין שואלים לנזקק על שום מה ולמה הוא מבקש צדקה ואין מפשפשים בהכנסותיו או בממונו. העיקרון הבסיסי של הצדקה והחסד הוא שמי שמבקש לקבל צדקה - בין מעות, בין ארוחה חמה ובין מצרכים בסיסיים - אין חוקרים ודורשים אותו. עיקרון זה נפגע שעה שמחילים קריטריונים לחלוקתה.

שנית, מדוע צריך נזקק לקבל את מצרכיו מעמותה חרדית שעה שמצרכים אלה נרכשים מכספי המדינה? מה לעמותות פרטיות, פוליטיות ולחלוקת כספי מדינה? מן העיתונות החרדית אני למד שהגב' יפה דרעי - העומדת בראש עמותת "יהודה יעלה" - תחלק השנה עשרות אלפי מנות קמחא דפסחא וכמוה תעשה גם הגב' ציפורה ישי, רעיית שר הפנים, העומדת בראש ארגון הצדקה והחסד "תפארת חן". מדוע הגב' ישי, או הגב' דרעי, או נשים חסודות אחרות מש"ס צריכות לחלק את כספי משלם המיסים הישראלי? מי שמן לתת, בשמה של המדינה, מעות חיטין של צדקה? אם מבקשות הגברות הנכבדות הללו לחלק צדקה, יתכבדו וילכו אל עשירי קהילתן ויעשו בממונם ובתרומתם של אלה את שליבן חפץ. האם המדינה צריכה לממן את מפעלי הצדקה והחסד של ש"ס? לא זו בלבד שהמדינה אינה צריכה לתת צדקה אלא שהיא מוסיפה חטא על פשע בכך שהיא נותנת צדקה זאת באמצעות עמותות המקורבות למפלגה חרדית - אנטי דמוקרטית.

ושלישית - מבדיקה שערכתי מתברר שקריטריונים לחוד, ומציאות לחוד. אין איש מפקח למי ניתנו המצרכים המחולקים במסגרת "קמחא דפסחא" ואיש אינו בודק גם ממי נקנו מצרכים אלה. אין לי ספק שעמותות הצדקה האלה, שמימונן בא להן כאמור מן המדינה, רוכשות את מצרכי החג מספקים שלא על פי מכרז אלא על פי קרבה לרב עובדיה יוסף ולקהל יראיו, או לרב אחר שונא ציונות, ממלכה ומדינת ישראל. אין מי שיבדוק בציציות מקבלי הצדקה ואלה, העלובים, הבאים לקבל את המצרכים - סוברים בליבם שנדיבותו של הרב עובדיה יוסף, שדיוקנו מתנוסס בכל מרכז חלוקה של ש"ס, היא זו המאפשרת להם ליהנות מסעודת החג. אין הם יודעים את האמת, וגם הציבור הישראלי אינו יודע את האמת שנאמרת כאן. הכסף ממנו באים מצרכים אלה - מכספי המדינה הוא בא. מכספי משלם המיסים הישראלי החילוני העמל למחייתו, המשרת במילואים והנאנק תחת נטל המס. ממון זה עובר לידיהם של אלה הבזים לכל מה שמשלם מיסים זה מייצג, תוך שימוש ציני ונקלה בעקרון החברתי היהודי הנעלה של צדקה, והכול על מנת לעשות נפשות למפלגת ש"ס, כדי שבבחירות הבאות יתעצם כוחה עוד יותר עד שלבסוף, בגלל בורותו ואדישותו של הציבור החילוני, תשקע המדינה ביוון המצולה של התאוקרטיה האנטי דמוקרטית.